שיטת הרמב"ם בכזית לחם שנתבשל

כתב הרמב"ם בהל' ברכות (פ"ג ה"ח) "הפת שפתת אותה פיתים ובשלה בקדירה או לשה במרק, אם יש בפתיתים כזית או שניכר שהן פת ולא נשתנית צורתה מברך עליה בתחילה המוציא, ואם אין בהם כזית או שעברה צורת הפת בבישול מברך עליה בתחילה במ"מ." וכבר תמה הכס"מ שם והב"י (סי' קסח ס"י) דדבריו נראין כסותרין זא"ז, שבתחילה כתב דבחדא לטיבותא (דהיינו או שיש בהם כזית או שיש בהם תואר לחם) מברך המוציא, ואילו בסוף כתב דבחדא לריעותא (דהיינו או שאין בהם כזית או שאין בהם תואר לחם) מברך רק במ"מ. [והעירוני התלמידים נ"י שברמב"ם מהדורת פרנקל יש גירסא שממנה נשמטו המלים "או". ולפי גירסא זו משמע דכוונת הרמב"ם היא דכל שיש בפרוסה כזית ע"כ יש בו צורת הפת אף אם נתבשלה, ואם אין בה כזית אין בה צורת הפת.]

והביא שם ג' פירושים בדעת הרמב"ם. א' מבני בניו של הרמב"ם כתב דמש"כ הרמב"ם "או שעברה צורת הפת" פירושו "אם עברה צורת הפת". והיינו דס"ל להרמב"ם דרק בתרתי לריעותא אינו מברך המוציא, דהיינו אם אין בהם כזית וגם אין בהם תואר לחם. אבל אם יש להם צורת הפת אף שאין בהם כזית מברך עליהם המוציא אף אם נתבשלו.

הר"ר יוסף פאסי כתב דדעת הרמב"ם לחלק בין שינוי להעברת צורה, דשינוי פירושו שינוי כל דהו, אבל העברה משמע העברת כל הצורה. והיינו מה שדקדק הרמב"ם לומר בתחילה שלא נשתנית צורתה, ואילו בסוף כתב שעברה צורת הפת. כלומר, דאם יש כזית ורק נשתנית צורתה מעט או שאין בו כזית ולא נשתנית צורתה כלל מברכין המוציא. אבל אם אין בו כזית ונשתנית צורתה אפי' מעט, א"נ אם עברה צורתה אף שיש בו כזית מברכין המוציא. הרי שלגבי בישול שייך העברת כל הצורה או שינוי קל. ומבואר דצורת הפת הוא דין במציאות.

והב"י בעצמו פי' באופן ג', דלעולם אין חילוק בין שינוי להעברה צורה. וכוונת הרמב"ם היא לחלק בין בישול ללישה, דבתחילה מפרש שינוי דלישה, ולבסוף מפרש שינוי דבישול. כלומר, דהיכא שנשתנה מחמת שלשה במרק, בחדא לטיבותא סגי לברך המוציא (וכמש"כ רבינו יונה לגבי חביצא שנדבקו פרוסות לחם זל"ז ע"י מרק). אבל אם נשתנה מחמת בישול, אז בחדא לריעותא מברך עליו רק במ"מ. והיינו אם אין בו כזית אע"פ שניכר שיש לו צורת הפת, א"נ אם עברה צורת הפת בבישול אף אם הוא כזית אינו מברך עליו אלא במ"מ. ולפירוש זה יוצא לדעת הרמב"ם דשייך בישול שלא יבטל צורת הפת (ולפ"ז ע"כ צ"ל דענין צורת הפת הוא במציאות).

ונראה לבאר דלדעת הרמב"ם בישול מבטל חשיבות לחם, ולכן כל שאין לו צורת הפת אין מברכין עליו המוציא, אבל לישה במרק אינה מבטלת חשיבות לחם, וממילא אף אם אין לו צורת הפת, מ"מ מברכין המוציא על כזית הואיל ועדיין יש לו חשיבות לחם.