לחם פחות מכזית שנשרה במים

כתבו התוס' (לז: ד"ה אמר) שאם נותן פירורים במים והמים מתלבנים מחמת הפירורין אזלא ליה תוריתא דנהמא ומברך עליו במ"מ. וכן היה רגיל רבינו דוד ללבן פירורין במים בלילה כדי לאכלן בשחר בלא ברכת המוציא ובלא בהמ"ז שלא לאחר כדי שיתחזק ראשו ויוכל להגיד השיעור. והביאו השו"ע להלכה (סי' קסח סי"א) לאחר שהביא דעת רבינו יונה (שם ס"י) שאם הפת אינו מבושל ולא מדובק אלא מפורר דק דק מברך עליו המוציא אע"פ שאין בו כזית ולא תואר לחם. והק' הפר"ח שם (ס"י) דדין פירורין במים סותר לדין פת המפורר דק דק.

ויש לפרש שהפר"ח הבין דמש"כ רבינו יונה דפת המפורר דק דק מברכין עליו המוציא משום דכל שהוא פת בפנ"ע לא פקע מיניה שם לחם, פירוש הדבר דכל שאינו לא מבושל ולא מדובק חשיב כפת בפנ"ע (אע"פ ששרה אותו במים או ביין), וא"כ לא מסתבר שיתבטל מיניה שם פת. [ועי' ברא"ש (סוף סי' י) שכתב "כיון דאין דבר אחר מעורב עמו אינו יוצא מתורת לחם". ולכאורה בא לאפוקי מפרוסות הדבוקות זל"ז ע"י מרק שהפת מעורב עם דבר אחר. ואף אם נאמר דפת ששרה ביין חשיב כמעורב בו דבר אחר, מ"מ אם רק שרה אותו במים לא מסתבר שיחשב כמעורב בו דבר אחר.]

ומדבריו מבואר דס"ל דהתוס' פליגי ע"ד רבינו יונה, ולדעת התוס' אף אם הפת הוא בפנ"ע מ"מ כל שאין לו תואר לחם בטל מיניה שם פת, וכדעת ר"ח לקמן (לט.) דפת צנומה בקערה מברכין עליה המוציא רק היכא דאיכא עליה תוריתא דנהמא. ורבינו יונה כבר דחה דבריו כאן (וכן לקמן כז: בדפי הרי"ף ד"ה פת), דלא מסתבר דפת בפנ"ע תצטרך צורת הפת כדי לברך עליה המוציא. [ואע"ג דרש"י שם פי' דפת צנומה היינו פת יבשה שנתנה בקערה לשרות, נראה דאין זה כמו הפירורין שנתנן במים שעליהן דיברו התוס', דהתם מחמת השרייה במים נתלבנו המים משא"כ הכא. וכן מוכח מדברי הריטב"א שפי' לפי רש"י דמיירי שמשליכין עליו מרק חם רק כדי לשרותו, אך אינו נימוח בכך. ולכן בודאי לכו"ע נחשב כפת בפנ"ע.]

וכנראה שהפר"ח הבין בדעת התוס' דאזלי בשיטת ר"ח. ולפ"ז צ"ל או שהתוס' חולקין על רבי יונה גם בפירורין דקין, וס"ל דלעולם אין מברכין עליהן המוציא הואיל ולית להו תואר לחם, א"נ י"ל דס"ל דבפירורין דקין חשיב כאית להו תוריתא דנהמא רק שאינו ניכר מחמת קטנות הפירורין, ולכן שפיר מברכין עליהן המוציא וכדעת רבינו יונה אך לאו מטעמיה. ונפק"מ רק בפירורין ששרה אותן במים לזמן מרובה, דלדעת התוס' לא יברך עליהן המוציא הואיל ואין בהן צורת הפת אע"פ שהן נחשבין כפת בפנ"ע, ואילו לדעת רבינו יונה הואיל והן פת בפנ"ע יברך עליהן המוציא אע"ג דלית להו צורת הפת.

אמנם דעת השו"ע היא דאף רבינו יונה מודה היכא ששרה פת במים לזמן מרובה עד שנתלבנו המים דאין מברכין על הלחם המוציא. וצ"ע הא אינו לא מבושל ולא מחובר. וכתב המאמר מרדכי שם שהשו"ע הבין דאף רבינו יונה מודה דעיקר הטעם שמברך על פירורין דקין המוציא היינו משום דיש להן תואר לחם (רק שאין זה ניכר מחמת קטנותן), ולעולם בלא תואר לחם אינו מברך המוציא על לחם אף אם אינו לא מבושל ולא מחובר.

וכן משמע מלשון רבינו יונה לקמן (כז: בדפי הרי"ף ד"ה פת) "דאפי' ליכא תוריתא דנהמא מברכין עליה המוציא, דכיון שאינו מבושל ולא מחובר עם שאר דברים מראהו עמד בה ולא נתבטל מתורת לחם." הרי להדיא דס"ל לרבינו יונה דפירורין דקין יש להן צורת הפת ("מראהו עמד בה"), וע"כ צ"ל דמש"כ דלית ליה תוריתא דנהמא היינו שאינו ניכר לעין שיש להן צורת הפת אבל לעולם חשיב עפ"י דין כיש לו צורת הפת.

ומש"כ רבינו יונה שמברך המוציא על פירורין דקין מפני שהן פת בפנ"ע פירוש הדבר דכל שלא נשתנה הפת מחמת דבר אחר אין שם לחם מתבטל ממנו, דאע"ג דנראה שאין לו צורת הפת, מ"מ חשיב כעדיין יש לו צורת הפת, רק שאינו ניכר מחמת קטנות הפירורין. אבל אם נשתנה מחמת דבר אחר, פקע מיניה שם לחם אם ניכר שאין לו צורת הפת, דבכה"ג דנשתנה מחמת דבר אחר אמרינן דכל שנראה שנשתנה מסתמא נשתנה, וחשיב כאין לו תואר לחם.