הברכה על קניידלא"ך ומצה בריי

מבואר בגמ' (לז:) שאם פירר לחם עד שמחזירו לסלת ואח"כ חזר וערסו יחד צריך לברך עליו המוציא, אפי' אין לו תוריתא דנהמא, דזה חשיב כיש בו כזית, ובכזית לא בעי תואר לחם. וכתב המג"א (סי' קסח ס"ק כח) דלפ"ז אותם שעושין פרימזלי"ך (דהיינו מה שאנו קורין קניידלא"ך) מלחם מפורר צריך לברך המוציא כיון שתחילתו היה לחם לא נפק מתורת פת עד שאין בכל א' כזית. ואע"פ שנתבשל אח"כ אין בכך כלום דהא אית בהו כזית. ואע"ג דדעת הרמב"ם היא דכל שעברה צורת הפת לגמרי ע"י בישול אינו מברך המוציא אף אם הוא כזית, לא קיי"ל הכי.

אמנם האבן העוזר שם והנשמ"א (כלל נ"ד אות ד') דחו דבריו, דמאי דאמרינן שאם חזר וערסן מברך עליו המוציא היינו רק כשאפאו עוד פעם, וכלשון רש"י. אבל הכא שנדבק רק ע"י בישול לא חשיב כחיבור, שהרי מצינו דבישול מבטל השם לחם, וא"כ לא מסתבר שיחול השם לחם ע"י בישול. ועוד, דמיד שהתחיל לבשלו והגיע לשיעור יד סולדת בו כבר פקע מיניה שם לחם אף לפני שנתחבר הכל ונעשה גוש א'. אלא ע"כ דלא עדיפי קניידלא"ך מפרוסות הפחותות מכזית שנדבקו זל"ז ע"י מרק, דכל שאין להם תואר לחם, אין מברכין עליהן המוציא.

ולכאורה יש לדחות ב' טענות הנ"ל. חדא, מש"כ דלא חשיב כחיבור אלא ע"י אפייה, הרי רש"י במנחות (וגם הריטב"א בסוגיין) לא הזכיר אפייה, ומשמע דכל שערסן חשיב כחיבור אף בלא אפייה. אלא דזה גופא צ"ע, דהיאך נתחבר שלא ע"י אפייה. וי"ל דשאני הכא שנערסו הפירורין מחדש ונעשו כגוש א' אף לפני הבישול. ולא דמי לפרוסות הדבוקות זל"ז, שאינן נראות כדבר א'. ועוד כתב המחה"ש שם דשאני הכא דכיון שחיברן בידים חשיב כגוש א' אף לפני בישול, ולא דמי לדבוקין זל"ז שנתחברו הפרוסות מאליהן ע"י הבישול. וא"כ גם טענה הב' לק"מ, דלעולם הכא ל"צ בישול כדי לעשותו למחובר, אלא הפירורין חוזרין לכזית משעת עצם העריסה.

אלא דא"כ צ"ע דאמאי הוצרך המג"א לומר דהואיל והיו לפירורין שם פת לא פקע שם פת מינייהו עד שיתבשלו, הרי בלא"ה הואיל ונערסו מחדש ויש בהם כזית לא יוכל הבישול לבטל שם לחם מינייהו. וי"ל דהואיל וקיי"ל לחומרא דאולי אין שם לחם חל בבלילה עבה בלבד בלא אפיה (ואולי הכא לא חשיב אף כבלילה עבה), ממילא אם לא היו לפירורין שם לחם, היאך יחול השם לחם בלא אפיה. ועוד, דלדעת הרמ"א (סי"ג) לא חל השם לחם אף ע"י אפיה כל שאין לו תואר לחם, וא"כ הכא דלית להו לקניידלא"ך תואר לחם, אי לאו דכבר חל על הפירורין שם לחם, לא היה להן דין לחם. אך הואיל וכבר היה להם שם לחם, ממילא לא פקע שם לחם מיניה אף אם נתבשל אח"כ וגם נתבטל מהם תואר לחם, דהא כבר חזרו הפירורין להיות כזית.

אך אפשר להשיג על המג"א מטעם אחר, שהרי כתב רבינו יונה דלא פקע שם לחם מפירורין רק מפני שהם פת בפנ"ע. והרי הכא שהפירורין נתערבו עם ביצים ושמן וכדומה, מסתבר דלא חשיבי כפת בפנ"ע. ולפ"ז יש לדון אם נתחברו הפירורין רק ע"י מים, האם עדיין חשיב כפת בפנ"ע הואיל ולא נתלבנו המים מחמת הפת או דילמא ע"י שנתגבלו הפירורין יחד חשיב כנשתנו מחמת המים, ובטל מהם תואר לחם, וממילא שוב לא חשיבי כפת בפנ"ע וכמו שנתבאר לעיל. אבל בדרך כלל בקניידלא"ך נתערבו הפירורין בהרבה ביצים ושמן ושאר דברים, וממילא י"ל דכבר פקע שם לחם מהפירורין אף לפני שנעשו לכזית. [וכנראה שהמג"א סובר דהואיל וע"י העריסה נעשו לכזית לא פקע שם לחם ע"י אותו תהליך, דברגע שנדבק נעשו לכזית. ושו"מ בס' עם מרדכי (סי' כג אות ב') שהביא מעין זה בשם ברכת הראש.]

ולכאורה ב"מצה בריי" אף המג"א יודה דלא חשיב כחזר וערסן, דהתם לא נעשה גוש א' ע"י העריסה, אלא הפרוסות הקטנות של מצה ניכרות הן, ויותר מסתבר דדמו לפרוסות שנדבקו זל"ז. אבל מטעם אחר יש לברך המוציא, דהואיל ויש לפירורין תואר לחם, ממילא אף אם אין בהם כזית יש לברך עליהן המוציא, כדין פרוסות שנדבקו זל"ז. אלא דהואיל ומטגנים את הפרוסות יתכן דשוב לא מהני מה שהיה תואר לחם לפרוסות הפחותות מכזית דדינם כנתבשלו. אך זה יהיה תלוי במח' הפוסקים אם טיגון כבישול או לא.

וראיתי בס' ותן ברכה (עמ' 473 הע' 38) שהביא בשם הגרש"ז שיש עצה לבשל הפרוסות של מצה לפני כן. ולדעת המשנ"ב שהבאנו בשיעורים הקודמים אף אם נאמר דלא סגי בעירוי, מ"מ ל"צ לבשלו לזמן ארוך, אלא כל שנתנו בכ"ר סגי בכך כדי לבטל השם לחם מהפרוסות, ושוב אף אם יחזור וידבקו אותן יחד לא יברך עליהן המוציא הואיל וכבר נתבשלו הפרוסות ואין בהם כזית, דלא נעשו לגוש א' עי"ז שנתחברו יחד.