תפילה בתרתי דסתרי בערב שבת

א) איתא בגמ' (כז.) "א"ל רב חסדא לרב יצחק התם אמר רב כהנא הלכה כר"י הואיל ותנן בבחירתא כוותיה, הכא מאי, אשתיק ולא אמר ליה ולא מידי. אמר רב חסדא נחזי אנן מדרב צלי של שבת בע"ש מבעו"י ש"מ הלכה כר"י. אדרבה מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא ש"מ אין הלכה כר"י. השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד."

וכתב הטור (סוף סי' רצג) בשם הרי"ץ גיאת דכיון שנהגו כל ישראל כרבנן שאין מתפללין ערבית אלא משחשיכה, אין להתפלל של שבת בע"ש ולא של מוצ"ש בשבת. ולכאורה כוונתו דמדברי הגמ' מבואר דרב צלי של שבת בע"ש רק משום דסבר לה כר"י, דאם איתא דאף רבנן מודים שיכול להתפלל של שבת בע"ש, א"כ מאי ראיה מייתי דהלכה כר"י. [ונפק"מ טובא בזה, שהרי במקום שיש ציבור המתפלל מוקדם בתרתי דסתרי ויש עוד ציבור המתפלל בזמן א"א להקל ליחיד להתפלל מוקדם כדי להרויח תפילה בציבור, שהרי יכול להתפלל גם בזמן בציבור. וממילא לא חשיב כשעת הדחק ואין ליחיד לשנות מנהגו אף בע"ש, דהא לדעת הרי"ץ גיאת אין לחלק בין ע"ש לימות החול.]

אמנם הרא"ש (פ"ד סי' ו) כתב "אמר ר' חייא בר אבא רב צלי של שבת בע"ש רבי יאשיה צלי של מוצ"ש בשבת, רב צלי של שבת בע"ש מפלג המנחה ולמעלה ולאחר יציאת הכוכבים היה קורא ק"ש בעונתה, ואע"פ שלא היה סומך גאולה לתפילה, כיון שהיה מכוין למצוה להוסיף מחול על הקודש לא חייש לסמיכה." הרי משמע דסבר הרא"ש דרב התפלל של שבת בע"ש לא מפני שפסק כר"י בחול אלא דוקא בע"ש מפני שרצה להוסיף מחול על הקודש. [והוסיף שם הרא"ש דר' יאשיה דצלי של מוצ"ש בשבת ע"כ סבר לה כר"י א"נ אולי היה צריך להחשיך על התחום לדבר מצוה, ולכן הותר לו להתפלל מוקדם.] ועי' ברמב"ם הל' תפילה (פ"ג ה"ז) שכתב "ויש לו להתפלל תפילת ערבית של לילי שבת בע"ש קודם שתשקע השמש, וכן יתפלל ערבית של מוצ"ש בשבת לפי שתפילת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה." וכתב הב"י (סי' רסז) דמדברי הרא"ש והרמב"ם משמע דאף לרבנן יכול להקדים ערבית בע"ש, ודלא כהרי"ץ גיאת. וכן פסק בשו"ע שם (ס"ב).

ותמה המג"א שם (ס"ק א) דמדברי הגמ' לא משמע הכי. ועוד, שהב"י סותר למה שכתב בכס"מ על הרמב"ם שם דלדעת הרמב"ם שבת וחול שוים, והוא רק העתיק לשון הגמ', אבל לעולם שבת ומוצ"ש לאו דוקא אלא ה"ה בכל יום, דהואיל ותפילת ערבית רשות ממילא אין מדקדקין בזמנה. ולכאורה הבין הכס"מ שהרמב"ם רק נתכוין ליתן טעם להא דאמרינן בגמ' דעבד כמר עבד וכו', דהואיל ותפילת ערבית רשות ממילא יכול לנהוג או כר"י או כרבנן. אך לעולם סובר הרמב"ם כדעת רבינו יונה דמי שרגיל להתפלל מנחה לאחר פה"מ אין לו להתפלל ערבית לפני השקיעה, וכמו שפי' הכס"מ (ה"ד) בדעתו. וא"כ מסתבר דמש"כ הרמב"ם (ה"ז) שיכול להקדים תפילת ערבית בע"ש היינו רק אם רגיל להתפלל מנחה לפני פלג המנחה כר"י (כהרי"ץ גיאת), ודלא כמו שהבין הב"י בדעתו.

[וכבר העיר בס' ארחות ימים (עמ' רכח) דבאמת מסתבר מאד לומר בדעת הרמב"ם דמאי דיכול להתפלל של שבת בע"ש אין זה ענין למצות תוספת שבת כלל שהרי לדעת הרמב"ם אין מצות תוספת שבת כלל, ואפי' מדרבנן – כמש"כ הכס"מ בהל' שבת (פ"ה ה"ג) בדעתו, וכדמשמע גם מדברי המ"מ בהל' חנוכה (פ"ד הי"ג), דלא כהבה"ל (סי' רסא ד"ה י"א).]

אך העיר המג"א דרבינו יונה (יח: בדפי הרי"ף ד"ה רב) כתב להדיא כדעת הרא"ש דרב היה מתכוין למצוה לקבל שבת מבעו"י ולהוסיף מחול על הקודש, ולכן לא חש לסמוך גאולה לתפילה. וכ"כ גם לעיל (א: ד"ה ורבינו). ומהא דרבי יאשיה לק"מ שאף הוא היה עושה רק למצוה כגון להחשיך על התחום (עיי"ש יח: ד"ה ורבי). עכ"פ מדברי הרא"ש ורבינו יונה משמע דדוקא בע"ש היה רב מתפלל תפילת ערבית לפני שקיעה מפני שרצה לקבל תוספת שבת. וא"כ מוכח דאף מי שרגיל לנהוג כרבנן יכול להקדים תפילתו בע"ש, ודלא כהרי"ץ גיאת והרמב"ם. וכן הביא המג"א שם בשם בה"ג וז"ל "ורב הכי סבר אי בעי לצלויי של שבת בע"ש מצלי, כלומר מוסיפין מחול על הקודש." הרי להדיא דדין מיוחד הוא בע"ש שיכול להתפלל ערבית לפני השקיעה.

אלא דצ"ע מדברי הגמ' דמייתי ראיה דהלכה כר"י מהא דרב צלי של שבת בע"ש. ותי' המג"א שם דמעיקרא הוה בעי למיפשט מרב דהלכה כר"י, אבל למסקנא דאי בעי עבד כמר וכו' רשאי להקדים בע"ש אע"פ שבחול עושה כרבנן. וביאר המחה"ש דכוונתו דהואיל ואין ההלכה ברורה, ממילא משום מצות תוספת שבת יכול להקדים.


ב) והנה מדברי המחה"ש משמע שמותר להקדים משום מצות תוספת שבת [והכי מבואר גם מלשון הרא"ש ורבינו יונה]. ולכאורה כוונתו דאע"ג דיכול לקבל תוספת שבת בפה, מ"מ עי"ז שמתפלל תפילת שבת הרי הוא עושה דברים של קדושה בזמן תוספת שבת, ויש בזה קיום מצוה טפי. וכדי לקיים מצוה זו מותר לשנות ממנהגו הרגיל, דזה מיקרי שעת הדחק, והרי בדיעבד לכו"ע יכול לנהוג תרתי דסתרי בב' ימים. ומעין זה כתב המג"א דבע"ש משום מצות תוספת שבת יש לסמוך על דעת המרדכי שיכול לנהוג תרתי דסתרי בב' ימים.

ויש להשיג על המג"א מב' טעמים: א', אולי לא מיקרי שעת הדחק כ"כ לקבל תוספת שבת בתפילה הואיל ויכול לקבל תוספת שבת אף בפה. [וממילא לא רק שאין תחילת דברי הגמ' משמע כהרא"ש ורבינו יונה, אלא אף מסברא יש לדחות דבריהם.]

ב', ועוד יש להעיר דלכאורה עיקר סברת הראשונים דמותר להקדים תפילתו לצורך מצות תוספת שבת (או לצורך מצוה אחרת כדמצינו מהא דר' יאשיה) לא נאמרה אלא כשהאדם מכוין לשם מצוה. אבל אם הוא מכוין לצורך עצמו מהיכא תיתי שיוכל לשנות מנהגו עבור זה. וכבר העיר האג"מ (ח"ג סי' לח) דמה שמקבלים שבת מוקדם בימות הקיץ אין זה לכוונת קדושת שבת אלא מפני שאין רוצים לשנות זמן האכילה מהרגלם בימי החול, והראיה לכך שהרי לא עושים כן אלא בימות הקיץ ולא בימות החורף. וממילא לא חשיב זה כמנהג לענין ששאר בני הבית יהיו נגררין אחר בעה"ב, ומה"ט נמי יתכן שאין מיעוט הקהל נגרר אחר רוב הקהל. ומעין זה י"ל גם הכא דאולי אין להקל להתפלל ערבית מוקדם אם בדרך כלל נוהג כרבנן להתפלל ערבית רק אחר שקיעה משום דלא חשיב כמקבל תוספת לשם מצוה. [אך התלמידים נ"י העירו דאף אם לא חשיב כמנהג כשאינו מקבל תוספת שבת לשם מצוה, מ"מ הא שפיר יש קיום מצוה בזה, וממילא כדי לקיים מצוה זו יתכן שיכול לשנות מנהגו ולהתפלל ערבית מוקדם.]

ועוד הוסיף המג"א טעם אחר, דהואיל ותפילת ערבית נתקנה כנגד הקרבת אברים ופדרים שמתעכלין בלילה, והרי בשבת אסור ליתנן ע"ג המזבח דאמרינן ולא עולת חול בשבת, א"כ אין להתפלל ערבית לאחר שקיעה. ולטעם זה מסתבר דאינו ראוי להתפלל ערבית של שבת לאחר שקיעה בע"ש, וכ"כ המחה"ש שם.


ג) וכתב המג"א שם דאע"פ שיכול להקדים תפילת שבת בע"ש (ואולי אף מצוה לעשות כן וכמו שנתבאר), מ"מ היינו רק אם הקדים להתפלל מנחה לפני פה"מ, אך אין להקל להתפלל תרתי דסתרי בע"ש. [ואף להך טעמא שלא הקריבו אברים ופדרים של חול בשבת, מ"מ אין לעשות תרתי דסתרי מחמת זה.] וכן פסק המשנ"ב שם (ס"ק ג), ועוד הוסיף די"א דבציבור יש להקל אף להתפלל תרתי דסתרי באותו יום. והיא דעת הדה"ח דהואיל ומקילים כן בחול ה"ה נמי בע"ש. אבל המשנ"ב העלה שאין לסמוך על זה רק אם מתפלל ערבית לאחר שקיעה ובשעת הדחק. ובבה"ל שם (ד"ה ובפלג) כתב דהואיל וכל האחרונים לא הזכירו קולא זו ממילא אין לסמוך עליה אלא באופן הנזכר.

וכל זה הוא לטעמים שהביא המג"א בהיתר להתפלל תפילה של שבת בע"ש. אולם הפרי יצחק (ח"ב סי' ט ד"ה אולם להבין) ביאר באופן אחר לגמרי. דהנה כבר פי' הגר"א בשנות אליהו ד"תפילת הערב אין לה קבע" היינו דזמנה הוא בין תפילת מנחה לשחרית, ומתי שנשלם מנחה מתחיל ערבית, ומה"ט הבינו בגמ' דלר"י דתפילת מנחה היא עד פה"מ, הוי זמן תפילת ערבית מיד אחר פה"מ. ומעתה הואיל וקיי"ל בשו"ע (סי' רסג סט"ו) דאם שהה להתפלל מנחה בע"ש וענה ברכו עם הקהל הואיל וכבר עשהו קודש לא יעשנו חול להתפלל מנחה אלא מתפלל ערבית שתים, הרי מבואר דמי שקבל על עצמו תוספת שבת שוב אינו יכול להתפלל מנחה. וא"כ מסתבר דאף לרבנן יוכל להתפלל מעריב קודם שקיעה לאחר שכבר קיבל תוספת שבת, דשוב אינו זמן מנחה [ואע"פ שכבר התפלל מ"מ זה נוגע לו כגון אם נודע לו אח"כ שטעה בתפילתו, מ"מ אינו יכול לחזור ולהתפלל], ממילא כבר הגיע זמן מעריב.

ועיי"ש שכתב דזוהי כוונת בה"ג במש"כ "אי בעי לצלויי של שבת בע"ש מצלי, כלו' מוסיפין מחול על הקודש." הרי שלא הזכיר ענין מצות תוספת שבת כלל. ומשמע דההיתר להתפלל ערבית מוקדם בע"ש תלוי לא במצות תוספת שבת אלא בחלות תוספת שבת. כלומר, דמאחר שחל דין תוספת שבת, ממילא כבר נגמר זמן מנחה והתחיל זמן מעריב. [והשווה לזה לשון האו"ז בהל' ערב שבת (סי' יד) "תוספת שבת ויוה"כ דאורייתא הלכך אתי שפיר שמתפלל של שבת בע"ש." הרי שגם האו"ז לא הזכיר מצות תוספת שבת כלל, ומשמע דדין הוא דהואיל וחלה תוספת שבת לכן יכול להתפלל ערבית.]

ולפי סברת הפרי יצחק מסתבר שיכול להקדים להתפלל ערבית בע"ש אף אם התפלל מנחה לאחר פה"מ, דלאחר שקיבל עליו תוספת שבת אף רבנן מודו דיכול להתפלל ערבית של שבת, דמיד עם קבלתו נגמר זמן מנחה.